בית קסוס

מזמור לדוד

המחבר ומתחבר

המקשר ומתקשר

הנע

בין שני הרים

בין מעלות וי-ם

בין נהריה לחורפיש

הַצִּפּוֹר שֶׁיָּשְׁבָה בַּחַלּוֹן,

הַצִּפּוֹר הַקְּטַנְטַנָּה,

שָׁרָה לִי בְּלִי מִילִים

רַק מַנְגִּינָה.

שָׁרָה לִי שִׁיר בְּמַתָּנָה.

אב יקר יוצר יוזם

משוטט בארץ ברשת ובתודעה

בונה מגדלים באוויר

ומחברם לאדמה

כל מהותך הסיפור האגדה החיבור

וכל עשייתך מחברות בין הפתוח לסגור

בין אנשים בין תרבות

בין עבר לעתיד

אתה ואני חזוננו תמיד

דודה רחל בשבת של פרשת "בעלותך" מצאת מנוחה.
כמו צדקת השארת אותנו מאמינים, כואבים ואוהבים קבלת מנוחה כמו שאיש אחר לא זכה.
ידעת להגיע – בימי חג וכאב תמיד אזכור אותך בחגיגת בר המצוה לבני בפקיעין וימי השבעה לאבי. מצאת כוחות לתת לחבק את כולם. ידעה להפוך עמל יומה למלאכת קודש. כאבים ומצוקות הפכה לשמחת חיים וצחוקים.
תמיד מברכת מתפללת בכל מאודך ואמונתך.

בעיתון השבת במודעה קטנה ניכתב כי בשבוע הספר, במישכנות שאננים,  . חיים באר  ידבר על משורריםבאותו שבוע כך סתם בדרכי לעבודה, ברחוב הנביאים כמינהגי הקבוע בימי החול. נוסע והולך לעבודה בעקבות הנוסעים הקבועים מהקסטל בקו 157.

הדלקת משואות מסורת בבית מגדל
לישראל צודקת יותר, שוויונית יותר וראויה יותר.

הטקס התקיים ביום ד' 5.05.06בשעה13:00
במדשאת בית משפחת מגדל כפר ורדים .

טקס בו הודלקו משואות להפסקה מידית של האלימות המיותרת, לתיקון העוולות שהחברה הישראלית גורמת, לתיקון היחס לחלשים שבקרבנו ולתקווה לשלום עם כל שכנינו.

אני מוניק אדל גיניו קסוס בת לליאון ז"ל ותיבדל לחיים מריאן

לא שרתי בכיכר, לא הלכתי לטכס. זכרתי בבית. הדלקתי נר נשמה וזכרתי אותם. ראשון את ליאור שלא הכרתי רק גזיר העיתון בזחלם במילואים, חשף חיוך כובש וכותרת
"בן עשרים ואחת היה ליאור שלנו, כשיצא למלחמה ביום הכיפורים בשישה באוקטובר 1973. כמפקד מחלקת טנקים בגיזרה הצפונית של תעלת סואץ, ושם נפל בקרב. לזכרו האמיץ והיפה של ליאור לעילוי נשמתו הטהורה, מוקדש ספר שירים." נתן יהונתן שירים.