בית קסוס

הדלקת משואות מסורת בבית מגדל
לישראל צודקת יותר, שוויונית יותר וראויה יותר.

הטקס התקיים ביום ד' 5.05.06בשעה13:00
במדשאת בית משפחת מגדל כפר ורדים .

טקס בו הודלקו משואות להפסקה מידית של האלימות המיותרת, לתיקון העוולות שהחברה הישראלית גורמת, לתיקון היחס לחלשים שבקרבנו ולתקווה לשלום עם כל שכנינו.

אני מוניק אדל גיניו קסוס בת לליאון ז"ל ותיבדל לחיים מריאן
אני דוד ומשה קסוס בן שלמה ז"ל ותיבדל לחיים סולטנה משיאים משואה לשותפות גורל ושכנות טובה לק"ק מעלות תרשיחא וכפר ורדים .
משואה לקשר החינוך- מבור באדמה לבית חינוך קשת.
לקשר חבורת הזמר והברכה- של רחצה ושירה.
לקשר לחברים- ומסיבות פרועות.
והשנה שותפות המוכתרים- יקיר מעלות סטף ורטהיימר, וידידו שלמה בוחבוט בתקווה- שאהבת המוכתרים לא תקלקל שכנות נהדרה של מעלות תרשיחא וכפר ורדים.
ולתפארת מדינת הגליל בישראל

אני, נוגה מגדל בת עדית ואמיל טננבאום, הגחתי לאוויר העולם ב-ה' באייר,
חמש שנים לקום המדינה,בשעה שכל חברי קיבוץ דליה פיקנקו על הדשא ליד חדר האוכל.
וכיאה לקיבוץ ותיק בן 15 שנה הוחלט באסיפה שיש לתת לעוללה את השם ישראלה או עצמאותה ואילולה היו אחיותיי הגדולות מתערבות היה גורל שמי מוכרע ע"י הרמת אצבעות.
אני מדליקה משואה זו לכבוד ולתפארת כל אלה החוגגים את יומולדתם עם המדינה.

 על שזכינו כי ביום הולדתנו ייצא כל עם ישראל אל הטבע ותחת כל עץ רענן ינפנף וימנגל.
 על שזכינו כי ביום הולדתנו תקושט כל המדינה בדגלים
 על שזכינו שלכבוד יום הולדתנו יערכו את חידון התנ"ך העולמי לנוער יהודי.
 על שזכינו ביום חגנו למצעד " הגאוה" הצבאי ולמטס אווירי.
 על שזכינו כי לכבודנו עורכים בכל רחבי המדינה מופע זיקוקים מרהיב.
 ואת יום חגנו נועל לא פחות מאשר טקס חלוקת "פרס ישראל".
 אנו, ילידי ה' באייר, החולקים את יומולדתנו וחוגגים עם המדינה ונהנים
בשל כך מכבוד ויוקרה ואפילו היו כאלה שהגיעו בשל כך בשל כך לנשיא המדינה.
 אני מתכבדת להדליק משואה זו לתפארת ילידי ה' באייר ולתפארת מדינת ישראל.

משואה לליקוי (חמה)
על גבעה חשופה מרופדת עשב-דשא רך פרשׂנו לונגי פרחוני.
ארבע אבנים קטנות הנחנו בקצותיו מפאת הרוח הקרירה שנשבה בניסיונותיה להעיף ולטאטא את פני האדמה. גם את תרמילינו הנחנו למראשותינו, נשכבנו פרקדן ועינינו בשמים.
השמש זהרה במלוא אורה ודבר לא ניכר בה.
שלפנו משקפי סינון כהים ובו ברגע הבחנו במגע הראשון.
הנחתי ידי אל מתחת לראשה. חום עורפה דגדג בזרועי.
חום השמש וקור הרוח מיזגו לנו אווירה מתוחה.
עצמנו עינינו והפקרנו גופנו לעונג המקום.
נשארנו עם חום וקור. גלגל העין האדים בכתום וכמו חרקים קטנים חלפו בו הלוך ושוב. אומרים שזו השתקפות הקרנית על הרשתית, או... חלומות בהקיץ, תחושת הטבע חדרה לתוכנו, חלחלה לגפֵּינו, לגופנו להווייתנו.
מבט נוסף במסנן דווח לנו על בליעה חלקית של עין השמש. עטפתי אותה בזרועותיי. ראשה וחזה בשלי. חום זולג מגופה לגופי. בטן לבטני. ירך ושוק ידורו יחדיו. מין מזמוז עצל מחלחל מן הידיים לאורך השכמות אל שדרת הגוף אל מפגש הרגליים, הברכיים ומטה משם.
עתה לא נותר מן החמה אלא פסע – שביב דק!
קרירות יתרה עטפה אותנו והצמידה את איברנו לגוש אחד.
ואז, בו ברגע הופיעה טבעת היהלום שבשמש. מן מעטפת זוהרת עם קצה נוצץ שנותר לשניות ולא עוד.
דממה מסביב. עין שמש נסתרת ולא נראית עוד. חור אפל וסביבו עתרה זוהרת כשיער זהב. חוטי משי באור צהבהב נמשכים רדיאלית ואט נמוגים. כוכבים בודדים מציצים כמו היו מתביישים שנתפסו לא בעתם.
הקצב גובר, הלחץ מתעצם, ערבול החושים מריע שירה. מין איחוד גופני מתיר חרצובות, משסה יצרים מאדיר ריגושים. ותפילה אחת בלב – שלא יגמר כה מהר.
שביב אדום מגיח בתחתית כדור השמש הוא אות לבאות. פריצה פתאומית של יהלום הטבעת באור יקרות ואחריו בוהק אפל ושפל.
ארבע דקות ועשרים שניות מאור אחרון לאור ראשון.
הטמפרטורה ירדה בשתי מעלות והרוח פסקה. ציפורים נתפסו מבולבלות מלילה כה קצר ועדר כבשים שהיה בסביבה לא נע ולא זע.
אחי (של נורית)

לכבוד החלומות אריאל אהוביה ה' באייר, תשס"ו (3/5/2006)

אני מדליק משואה זו
לכבוד החלומות.
החלומות שלי, ושלָךְ.
החלומות הקטנים,
הפשוטים כל כך.
מותר לנו לחלום לפעמים, את יודעת.
מותר לנו גם להגשים.
מותר לנו לחלום חלומות רגילים של אנשים.

מגיע לנו לחלום,
על הדברים הקטנים:
על בית לגור בו,
על גינה,
על צחוק ילדים.
על אהבה מותר לנו,
על חום,
על פינוק קטן בסופו של היום.
כן, מותר לנו לחלום.

מותר לנו לחלום,
על שגשוג, על שמחות, על בריאות,
מותר לנו לחלום על חברים,
על שֶבֶת-אחים-גם-יחד עד סחף חושים.

כן, את שומעת,
מותר לנו לחלום גם בהקִיץ
אם הלילה שלנו לא ממש מספיק.
מותר לנו לִבְהות,
לקוות,
לייחל.
מותר לנו גם להתפלל.

מגיע לנו להמשיך,
גם כשהחלומות מתעכבים, בדיוק מתי שצריך.
מגיע לנו להוסיף ולחלום,
אסור לנו להפסיק.
מותר אפילו לעזור להם, לחלומות,
מותר שיתגשמו לנו יותר במהירות.

כן, את שומעת,
לכבוד כל החלומות הפשוטים שלנו
אני מדליק משואה,
בתקווה שיתגשמו לנו במהרה, בעזרת האל.
וכן, גם לתפארת מדינת ישראל.
יום העצמאות

אני, נורית שניר, בת רבקה ויעקב שניר, לפנים שיינר, ילידת תל-אביב, אמא של....., זוגתו של... וחברתם של.....,
גדלתי, למדתי, עבדתי, כבשתי, יזמתי , הולכתי, יצרתי, הפעלתי, עשיתי
וכעת אני
מתכבדת .

ואני, שאני אחת מן החבר'ה
אחת מכם
כמו כולם
אוהבת,
חושבת
רוצה
מוותרת
זוכרת
לומדת
קוראת
כותבת

מבקשת להעלות על נס
את השירה העברית.
זו שאנו שומעים ברדיו, קוראים ב"הארץ", וב"ספרי שירה על מדפים, שירי רחל וכוכבים בחוץ " כמו זו:

וזו שאנו כותבים לפעמים בשפתנו הנפלאה – בסתר, או בפורום-אינטרנט, כמו זה (כתוב בפורום...)
ולכבוד הפזמונאות העברית,
זו שאנו שומעים ברדיו, בדיסקים, ב MP3 ובטלפונים הניידים,
וזו שאנחנו שרים באוטו, בערבי-שירה, בחבורות הזמר והמקהלות,
ובמקלחת, בעיקר במקלחת
כמו זה :

ולתפארת החברים שלי
והמדינה גם.
ובאהבתי.

משואת א"בי (אפשר ביחד)
המסע בשביל ישראל, שמסתיים ממש עכשיו לזכרו של אבי הפנר.
אני מדלקי את משואת ההתכנסות ביחד.
ההתכנסות שעדיין היא חידה גדולה
התכנסות אל תוך עצמנו, הביתה.
התכנסות אל גבול חדש. די לנו בערבוב הנמשך, המדמם, שאין ממנו מוצא.
התכנסות אל "עד כאן אנחנו – מכאן אתם".
התכנסות שהיא גם ויתור, אבל גם סיפוח.
התכנסות אל שפיות, אל מבט מפוכח קדימה, אל קרקע מוצקה.
התכנסות בזמן הזה, עוד מעט. לא שלום עכשיו, התכנסות עכשיו.
אין מה לחכות, הכתובות כולן על הקיר, גם המתקשים לקרוא, קראו.
ביחד.
לגייס את כולם.
לפעול כאילו מדובר בהצלת חיים.
אחרי הכל, אחים אנחנו.
אם נצליח, הניצחון יהיה של כולנו.
אף אחד לא יוכל עלינו.
ואם לא נצליח, הייתכן שלא נצליח?!

ולהתכנסות הזו שלנו.
שכבר נהייתה מסורת. שהיא כבר חלק מלוח השנה שלנו.
מה זאת אומרת "מה עושים ביום העצמאות"?
עושים על האש אצל חומי ונוגה..

אני רוצה לסיים בתפילה שחוברה במיוחד למסע בשביל ישראל.

"שיהיו מעשינו טובים, נתיבינו אמת ופעלנו תמים.
יהי רצון שניקרא אדם ונהיה ראויים לברכת אלוהים.
מי ייתן ונראה ברכה במעשה ידינו וחן וחסד ורחמים,
נמצא לנו שבילים למפגש של שיח כן ותמים,
ותוליכנו דרכנו ביטחה ושלום, היום הזה ובשאר הימים".

אני מדליק את משואת ההתכנסות ביחד, לתפארת מדינת ישראל!

איתן גבע

אני טל איש-שלום בתם של דליה וארקה פלד
אמם של תום וניר בניי היקרים
גדלתי בתל-אביב, התחנכתי בצופים ובגימנסיה הרצלייה
הקמתי משפחה, דברתי בקולם של ליקויי הלמידה
מתכבדת להדליק משואה זו לכבוד ה-חברותא
בגמרא ידוע הביטוי "או חברותא או מיתותא" המציין את הצורך ההכרחי של אדם בחברה.
שיטת החברותא נובעת מרצון להעצים את הלימוד ומתפיסה שדו-שיח לימודי יכול להביא לתוצאות טובות יותר.
וכך גם אני אוהבת אנשים ושמחה תמיד ללמוד מהם, לצחוק, לבכות כשצריך ולדעת שיש לי חברים.
ולתפארת מדינת ישראל

טל איש-שלום

אני, הלל ירון

מדליק משואה זו לזכר חבריי הטובים שלא זכו להגיע ליום העצמאות הזה עליו חלמו ולחמו.

אריה קסלמן, שנהרג בהתקפה על שרונה מעוז המשטרה הבריטית ע"י ת"א ב- 1947.

יצחק סמורטיץ המכונה "סמיטי", נעלם ולא נודעו עקבותיו עד היום. כאשר פרץ בראש הכח בהתקפה על משטרת לטרון ערב מבצע נחשון.

יעקב נוידרפר, שוטרים בריטים פרצו לעמדה שלנו בפאתי שכונת התקווה בת"א, חברי עקיבא אטינגר ואנוכי הצלחנו לחמוק מהעמדה כאשר אנו נושאים אתנו את מקלע ה"ברן" (ערכו באותה תקופה היה שווה לטנק מרכבה של היום) יעקב נתפס ונורה במקום ע"י סמל משטרה בריטי.

חברי מילדות גדעון לבנון, אני רואה אותנו בעיני רוחי מתנדנדים על נדנדה שהקמנו מקורות עץ בחצר הנגריה שלנו ברח' שנייקין, דרכנו נפרדו לכמה שנים כאשר עבר עם משפחתו לירושלים, נפגשנו שוב בנגב ב-47 בפיטרול קו המים ל-11 ישובים שהוקמו זמן קצר לפני כן. מאז לא נפרדנו. בחור מוכשר שנועד לגדולות, סיים קורס טייס ובמקביל סיים את הפקולטה למשפטים בירושלים. נהרג בהתרסקות מטוסו במכתש רמון. את תעודת הסיום קבלו הוריו.

נתן אלדורות, גבר שבגברים. הייתה לי הזכות להיות סמל שלו בפלוגה המסייעת בגדוד 54 חט' גבעתי, הייתה לי בעיה אתו, מצד אחד חבר מצד שני טרבל מייקר מהסוג הטוב. לא הייתה פתיחה של שיעור או תרגיל שלא אמרתי לו "נתן עוף לי מהעיניים". ובאותם לילות שיצאנו לפעילות אמרתי לו "אתה לא זז ממני אפילו מטר אחד". נפצענו ביחד באותו לילה נורא כאשר תקפנו את הטור המצרי שהגיע עד לפיל-בוקס ליד אשדוד. באותה תקופה לא הייתה אשדוד, היה שם רק חול וחול וטור שריון ורגלים מצרי שהגיע עד למבואות ת"א. כשלושים חיילים ממחלקת חבלה נהרגו באותו לילה כשהם נושאים את חומרי נפץ בתרמילים על גבם. הטור נעצר ולא התקדם והשאר זה כבר היסטוריה.

רם קולר בן משפחתנו, מפקד טייסת 15F נהרג בתאונת אימונים.
ביום העצמאות הזה כמו בכל שנה אני זוכר את כולם בגעגועים ובגאווה, כאלה היו חבריי.
ולתפארת מדינת ישראל
הלל ירון

אני אברום רותם מדליק משואה זו
ליום העצמאות ה-'נ"ח' למדינת ישראל,
אני מדליק משואה זו לכולנו,
לכל אלה שמייחלים שיהיה רק 'נ"ח',
ורואים בעיניים כלות איך מה שקורה מסביב הוא לחם קל לפסימיים,
ואנחנו רוצים כל-כך להיות אופטימיים.
אז נדליק משואה זו שיהיה לנו כח;
כח לאופטימיות, לשגרה המיטיבה, לחסד, לביטחון ויופי נ"ח,
שיפקדו את ביתנו, ויאריכו שהייתם בם עד קץ הימים, ולא ככורח.
ונהיה כציץ השדה ביופי וטוב למרחוק,
כמו שנאמר; וכל חסד כציץ השדה,
לתפארת חסדים של כולנו לכול.
אברום רותם

אנחנו אלי ויהודית לוי, המשפחה מסר 50 בכפר-ורדים
שמספר המגרש שלנו 31 ומספר הבית שלנו 41 ומספר תיבת הדואר שלנו הוא 53
מראשוני המתיישבים בכפר-ורדים,
מתכבדים להדליק משואה זו ליום העצמאות ה-58 של מדינת ישראל.

לכבוד
כל אותם אנשים קצת נאיביים היינו אומרים, ששמו כסף על המקום הזה עוד לפני שהיה פה סימון אחר למגרש אחד.
ולכבוד
כל אותם אנשים שחשבו שכשהם באים ליישב את הגליל מישהו יגיד להם על זה תודה וכל הכבוד
ולכבוד
אותם אנשים שהתנדבו כל השנים לכל ועדה אפשרית ביישוב עד שהבינו שפראיירים לא מתים הם רק מתחלפים.
ולכבוד זה
שאנחנו מוכרים בכל רחבי הארץ (וגם בחו"ל) ושכל מי שאתה מדבר איתו בטוח שפה גרים כל המיליונרים של המדינה ואף אחד לא מאמין שהמציאות פה היא קצת אחרת.
ולכבוד זה
שבסך הכל צמח פה יישוב לא רע בכלל, בכל קנה מידה שהוא... ורק חבל שהילדים שלנו לא נמצאים פה כדי ליהנות מכל הטוב הזה
ולתפארת מדינת ישראל
יהודית לוי