בית קסוס

                 על השיר "געגועים" של  חווה אלברשטיין, שמעתי לפני ט' במנחם אב. בעזרתו ילמדו השנה משמעות חורבן בית. שבת ואני בבית הורי מתגעגע לאבי וחרד לאימי,מתגעגע לבת שם מעבר לים וחסרים נכדים לשבת.

 לפני שבת, שומע את קול שישי עם ירון אנוש ברשת ב' ומהרהר באמי  שמאבדת את שפיותה במילה אחרת משתגעת. מנסה לברוח ממה ממי?

סנדלים סמל למסע, תחילתו או סופו. השנה הסנדלים חזרו לעולמי הפעם במסעות שאני יוצא אליהם בעקבות תלמידי השואלים.בעקבות התנך והשאלה מי חי כאן לפנינו.  ממוזיאון הכט בחיפה קבלנו כרזה הזמנה  עם סנדל.

שבוע הספר ו"הגשם של סבא אהרון",שרוכב על עננים הזמינו אותי למפגש עם מאיר שליו . בספריה בכפר ורדים, שסיפר על דוד המלך ונשותיו. כולם אהבו אותו אך הוא לא יכול היה לאהוב איש או אישה

נפגשנו להיפרד מרבקה יועצת סתרים מחנכת ומורת דרך של ממש , במעמד בקשתי לקרוא השיר , חבר אחר קראו אני נותן אותו בתודה 

שבת – פרשת בעלותך ופתיחת תערוכה, בלי קשר או ידיעה מקדימה.  "בכל אופן" – עם רפאל לומס. יש ימים שאתה מולך בלי לדעת למה ולהיכן. לתערוכה הגעתי בעקבות הזמנה. בדרך מצאתי את המורה לציור בדרכה לשוק ואני לוקח אותה למוזיאון.

"מהיכן צצו הארבעה הללו?" - זאת השאלה שצפה ועלתה בכנסייה באבו גוש כבר אחרי כמה צלילים שבקעו מפיות הזמרים באנסמבל "נביאי הקווינטה".

יום שישי לפני השעה הכחולה- נורית גלרון מתנגנת לי בראש בשיר "גאון. מי שהמציא את... השתיקה החברים והאהבה, 

השנה בחרתי להביא את סיפור חג עצמאות ראשון, למיפגש  אצל משפחת מגדל, זיכרונות  מיום העצמאות של פעם המשפחתי והלאומי. מהרהר בזיכרונות ובמסורות של בית קסוס במושב גורן. אותה ארוחת חג ושולחנה של סולטנה, הערוך ומקושט בדגלי לאום ושאר קישוטים כחול לבן. עמוק בזיכרון המצעד של 1960והנסיעה  ברכבת צפופה נגיע לחיפה השנה מגיע מצעד, צבא הגנה לישראל והעצמאות.נוסעים ונערכיםל"לילה לבן" לקראת המצעד של .התנחלנו על המדרכה מול ממגורות דגון ותחנת הרכבת. וכך עם הסלים, שמיכות וסירים משפחתנו הקטנה מחכה למצעד . ככול שעברו השעות הצפיפות עלתה וגאתה במדרכות ואיי התנועה ברחוב הנמל שהפכו טריבונות, בלי כרטיסים לאזרחים נאמנים. אבי נדרש למשמר המדרכת וחלקתנו הקטנה מול חבלים שומרי הכביש. ברקע בקעו מנגינות חורקות מהרמקול וההתרגשות החלה גואה המצעד החל , תחילה עברה המשטרה לוודא שהשומרים והחבלים עושים מלאכתם, והאזרחים זוכרים גבולות. כך עברו שעות  בשמירה והמתנה והנה זה מתחיל זועק הרמקול. הפותחים היו אלה הרוכבים על סוסים  ואחריהם והאופנועים וכך הזרם החל מגיע,  פלוגה אחרי פלוגה לקול צלילי התזמורת  צועדים חיילים צועדים ואחריהם התותחים. ובהמשךרעש הטנקים ושרשראות מצלקות כבישים, והחילות חיל נשים חן וגבורה והנשק הסודי העוזי . והמצעד צועד הגאווה גואה והצפיפות על המדרכות עולה , באיזה שלב חולפים שלושה מטוסים. וזנב המצעד חולף ונשאר להמתין לעוד שלוש שנים שיחזור לחיפה.  

 לא יודע מתי כל זה החל, מה לי ולברושים שהפכו יתד בתודעה. נטעו וצמחו  לסימני דרך  ומקום. ואלה החלו אוספים עצמם.