בית קסוס

נפגשנו להיפרד מרבקה יועצת סתרים מחנכת ומורת דרך של ממש , במעמד בקשתי לקרוא השיר , חבר אחר קראו אני נותן אותו בתודה  מורה לחיים – רבקה צמיריג  ז"לאדם נותן את זכרונו  אדם – נותן את זכרונו בבניו ותלמידיו.הם הולכים עמו לאורך הדרכים,ומעלים לפני עיניו מראה המקומות,והם פוסעים סביביו בתוך שדות,והם שמים בפיו שמות הצומח והחיבעולמות.אדם – נותן את זכרונו בבניו ותלמידיו.והם באים אליו מסתר מועקות הערב,ובחשאי קרבים, והוא שוב לא לבדו,ונחלקים כהד שווים הם לפניו בחלומות,והוא הוזה, והם מראים לו פשר המראותבמחזה.אדם – נותן את זכרונו בבניו ותלמידיו.והם עדים ליאושיו שכה כבדים בו,ומזמינים לו מעשים לעשותם וכך לשמוח.והם רואים את שמחותיו והן מעט.ומחזיקים בהן כמו באהבות קצרותשלא לשכוח.אדם – נותן את זכרונו בבניו ותלמידיו.והם לא יניחוהו לעבור בבא העתלעונות, ולמועד, ויום לידה ודין.עמו יהיו לנחול נאחדים את ים הזכרונות,והאדם – נותן אותם לאותבבניו ותלמידיו.מאת :מירה מינצר-יערי בשלושים לזכרה של מורת אמת לחים ולדרך. באמונה בילד ועולמו תחסרנה לי שיחות הנפש והעצות הקטנות גדולות  שנתת בידי בימי סער ומצוקה