בית קסוס

 למוניקי אחרי 37 שנים, אחרי זר רקפות בחצר בגורן. נשארה השאלה  והגיע הזמן ,  לבקש את ידך!!התנשאי לי  ???!!!! גם  אם  ימים ויבשות מפרידים,  יש בידינו את קסם החיבוק, המחבר המחכה .ממני אליך של שותף חבר אוהב וזוכר ... חיבוק שמזכיר לנו שאנחנו לא לבד. וכמו בשיר שלנו

רק קראי לי  ואני כאן כי יש לך חבר  נחגוג  בזמן שיבוא  

ומוניק כתבה ושלחה 

thirty seven years

 ברוך דיין אמת,  היום  נפטרה אחרי  כמעט מאה שנים, של חיים מרתקים חובקי עולם וזמן . נולדה בברסלאו אשר בגרמניה, עברה לברלין, לפריז , רבאט,  ניו יורק  אוהיו  מעלות, אוהיו . לנו נתנה זכות להציץ לעולמות אחרים . תמיד עמלה ! נתנה השראה ביחס אחר לגיל . שולח חיבוק  למוניקי וסוזן וכוחות לנחמה.  ת.נ.צ.ב.ה

הגר בתרגיל במסגרת לימודיה, העמידה שאלה מקורית. מה ולמה אנחנו בוחרים להציג, איזה יצירות אמנות מציבים במרחב המרכזי הפתוח, חדר האורחים ובחדר העבודה. שאלות אלה חיברו אותי לבחירה הלא מודעת. חלק מתעודת זהות .

בחדר האורחים  בחרתי להציג את ציור השמן של חמי ליאון  גיניו,  שצייר ממרפסת ביתו  בראבט מרוקו, לשם הגיעו בעקבות מלחמת העולם השניה. הציור היה ראשון על קיר הבית במעלות בקיר המזרח. לימים  בעזרת צילומים  והציור, מצאתי את הבית בנסיעתי הראשונה למרוקו ואת המרפסת ממנה צייר את ציור.

בחדר העבודה  מוצג הדפס, דיוקן של סבא של  מוניק, פריץ לבית גינסבורג. סוחר ביהלומים חברו של  הצייר הרמן שטרוק אשר הזמין ממנו את דיוקנו. הדפסי הדיוקן, חולקו בין בני המשפחה.  אחד מהם הגיע בשנת 1933 לכפר ידידיה עם קרובת משפחה ללוטה דוידוב.

חגיגה בחנוכה בסאפרי ברמת גן . יחד עם הנכדים הגענו בסימן עוזרים ל בית החולים לחיות בר של הספארי ורשות הטבע והגנים, משתתף בתחרות מיליון סיבות טובות.. שם ליד הדובים  הסבירו וסיפרו על בית החולים , איך ניצלה דורית הדורבנית,  והיום מחפשים לה בן זוג . ויחד יצרנו צב  מופלא, ותודה לזהבה שהזמינה . בסיור פגשנו  את  הקופה רוחלה עם רחמים, או רסטו  בן החודשיים. יוסי  הפיל האלוף העולם בגודלו לבד במכלאה צופה במשפחות.  חזרנו  לגירפות  שם פגשנו  בשנית את  דיאנה  שנולדה לפני שנתיים בביקור הקודם שלנו . המפגש עם עולם החיות  חגיגה משפחתי ובסוף הגענו  לאריות. צרפתי תמונות של לוקס וכל החברים מזכרת . איתמר ונריה אהבו במיוחד את האריות והנמרים . נכון לעכשיו  יש לחזור ולבקר את החברים שהכרנו .

ספר מעורר השראה בקשר הבין דורי, " יום אחד אמרתי לסבתא: "את יודעת מה משותף לילדים וזקנים? שאלה וגם אלה זקוקים למשפחה ופנויים להינות ממנה." התכוונתי אליך ואליי, נכדי, וסבתא אמרה שאני צריך לכתוב. אז אני כותב לפעמים וביום מן הימים אולי תקרא את זה, עדות מעט על מה שהיינו זה לזה בעת שהיית ילד ואני זקן"...

מעגל החיים של הסב משורטט בספר, והוא משיק למעגל החיים של הנכד. הסב רואה את נכדו שאינו יודע ללכת מונח לבדו בצד בפעוטון, ונזכר בבית התינוקות המשותף בקיבוץ, שבו שכבו בדממה כי "למדנו במהרה שאין מי שישמע אותנו" (עמ' 25). מקרים פרטיים כאלה מעידים על הכלל: "בינך לביני מתגלגל האדם: רק אתמול היית תינוק וכבר אתה ילד, כהרף עין תהיה לנער, ובמהרה לגבר, לאדם מבוגר. אחר כך תהיה זקן, כמוני, והזיקנה, תגלה, איננה חולפת, אלא רק מחריפה. אבל בזכותך, נכדי, אני נהנה ממנה" (עמ' 81)

כתבו  עוד בעיתון  הספר הסיפור  הידיעה בעיתון עוררה בי צורך לקרוא

  
17.8.2010
ברכות ביום הולדת
לאיתמר נכדינו  בן שמונה

 מספיק גדולים וכמאמר השיר ...

קח מקל, קח תרמיל, 
בואו איתי אל הגליל, איתמר ונריה .בואו איתנו ביום קיץ נהלך סביב, סביב.

הבוקר בסיומה של ההליכה פגשתי יהודי כשר בדרכו לבית הכנסת בתחפושת מלאה ברכתי לשבת שלום' שאלתי לשם הפרשה ענה בקצרה  מטות - ומסעי .