בית קסוס

 

רוני סומק במוזיאון ישראל,  הוליך בתחנות שבין  שפת השירה לשפת האמנות, אני במגרש של השפה העברית מדור ששפת האם לימדו הבנים את האמהות  והיום מלמדים את שפת האמטיבי. היום כמאמר העכבר אחרי מפגש  עם החתול המדבר כלבית וחתולית  "על מנת  לשרוד כולנו זקוקים לשתי שפות".

בפער בין השפות, שם מונחת השירה. פתח בשיר "עברית" ליונה וולך,  בפעם הראשונה ביחידת המשוררים במילואים ברולסרויס  של הצבא. שם פגש במגרש העברית ארבע שחקנים,  זו הצבאית של המפקד, זו של המשוררים בדרך והעברית בגובה העניים,  והרס"ר בלו"ז גג שבע. המשיך לרמלה  לבית הכנסת של הכלא קוראים : "הפקדתי שומרים" "אל  נורא עלילה, עצום את עיני השומרים, תן למילים הגנובות על גחלי השפתיים, המצא מחילה".  כל אלה  הם נקמת הילד המגמגם, מג'סי כהו בבת ים. 

.שפה כמו תל ארכיאולוג חי ממשיכים לבנות, לחפור ומגלים מחדש את חלקי מגדל בבל האבוד.

חזק וברוך  חוואג'ה סומק !!