בית קסוס

בגלריה טל בכפר ורדים, פגשנו את אלי שמיר הצייר מכפר יהושע בהרצאתו "בדרך לכפר יהושע" מספר את סיפורו  בעזרת הדיוקנאות כבן הכפר שחזר ממסעו  (כאודיסאוס החוזר לאיתקה) ,במסע מהכפר לירושלים - בצלאל, בוסטון ובחזרה . מסע יצירה וחיים המשולב בתולדות האמנות כפי שהוא יוצר בסטודיו שלו, הצופה אל העמק, ובו נטע שלושת הדורות.  מבעד לדיוקן העצמי והמשפחתי  ושל הכפר  והעמק כפי שניבט מצפון ומדרום . ועל זו הבמה מציב את גיבוריו

  "דיוקן של אליהו עמיצור"  2000

 בעזרת מצגת הביא הד לתערוכה מרשימה שהוצגה במוזיאון תל אביב לאמנות.  "תערוכה שיש בה תחושה של תנופה וכוח ולא רק בשל ההקשרים האידיאולגיים והמיתיים בהם נקראו עבודתיו של שמיר גם בעבר - עבודות המתארות את עמק יזרעאל את אדמתו ואנשיו ונושאות שמות כמו

"שיר ערש לעמק" מ-2007."

אחרי הרקוויאם ששר אסף ענברי לחלוצי עמק הירדן, מגיעה עתה שירת התחייה ששרים מכחוליו של אלי שמיר לעמק יזרעאל. על בדים עצומי ממדים המקיפים אותך מקירות התערוכה, מתממש בכל רגע, בהווה מתמשך (בלשונו של אלי), העמק הנפלא, היפהפה, המשכר. בצבעי האדמה (שלדברי מאיר שלו הם ייחודיים לעמק), בעצים המאובקים, בשלוות העולמים, בהוד התפארת – קם העמק לתחייה מכל עבר ואתה נבלע אל תוכו. וכפר יהושע, שנראה בתמונות רבות כרקע כביכול, נוכח תמיד במקום שאליו נמשכת העין, ומסומן היטב על ידי מכון התערובת עצום הממדים (דורון לוריא אמר שהוא מעין היכל או מקדש).