בית קסוס

"בנהות" המילה כמו אבהות ואימהות פגשתי השבוע במוזיאון ישראל. בעבודתה של עדנה אוחנה, בזכרון קפוא של אב חייט אצל מכונת התפירה.
זכרון לכוד בשעוה לבנה, החשוף לחום בזמן המישתנה.
ועוד סיפור של בנהות מהשבוע, מצאתי עצמי בנחום אבלים" של אבא שלמה כהן המכונה זריואל במחוזות דובדוב, מתאורית במרוקו לאורן האלזיר ומשם דרך מרסי לישראל. הגיע למעברה בזרנוגה ע"י רחובות ומשם לירושלים. במוצאי שבת האחרונה הצטרף לאישתו בהר המנוחות, היא שחיברה בנינו, בימי השבעה שלה ניפגשנו ושאל לעיסוקי ואמרתי מורה דרך ונדר נדר שלמה בקומו מהשנה, יסע לבית החיים בקצה מערב לומר קדיש על אימו שהשאיר אחריו בחורף 1948, מות אמו הישאיר אותו עם "כר של אבן". באביב 1999 נסענו לתאורית להדליק נר ואמר קדיש ואין מנחם, לא הזמן, הקדיש והמסע לא ריפאו את הכאב.