בית קסוס

 הבוקר אחרי כל  געגועים והתיקונים התעוררתי לירושלים מלאה יהודים משומשים/י.עמיחי ירושלים מלאה יהודים משומשים בהיסטוריה, יהודים יד שניה, עם פגימות קלות, זולים יותר. והעין לציון צופיה כל הזמן. וכלהעינים של חיים ושל מתים נשברות כמו ביצים על שפת הקערה לעשות את העיר עשירה ושמנהותופחת. ירושלים מלאה יהודים עיפים והם מצולפים תמיד מחדש לימי זיכורן וחג כמודובים מרקדים בכאב רגליים. מה ירושלים צריכה? היא לא צריכה ראש עיר, היא צריכה מנהלקרקס, עם שוט ביד לאלף נבואות ולאמן נביאים לדהור סביב סביב במעגל, וללמד את אבניהלהיסתדר במבנה נועז ומסוכן בקטע הסיום. אחר כך הן קופצות למטה על הארץ לקול תשואותומלחמות. והעין לציון צופיה ובוכיה. ויצאתי לשביל ישראל...
 חזרה לשביל מתחילה  ב מייל סגירת קצוות - שביל ישראל – קטע 14ב' מכרם מהר"ל לצומת שפיה מכרם מהר"ל . עד למאיר  (סבו של הברון) שפיה לפגוש את בנות שפיה של ביאליק. אותן פגש בחופשה 1927 התבונן בהערצה  על בנות שפיה ... זה  בעצם סיפור של עליה ראשונה סיפור של הברון . "שביל טבעי צר הוליךמזכרון יעקב למאיר שפיה ומשם לבת שלמה. שתי המושבות הקטנות נבנו בין רכסיההרים של השומרון. חייהם הרוחניים היו תלויים ב"אם" - זכרון יעקב - אבללימים בנה הנדיב בכל אחת מהן: בית ספר ובית כנסת." כך כתב משה סמילנסקי
 
התמונות שחומי שלח מספרות הכול , ותמי הביאה מהתיקון שלה  "את זן נדיר – ציפור משונה" שיר ידוע מפזמונאי לא מוכר יאיר גולדברג” אנחנו פוחדים מהצל של עצמנו נצמדים לקירות הבתים ורוב הזמן מתביישים בגופנו חופרים מקלטים "