בית קסוס

זה התחיל בלוח השנה 13.02 והדואל מאיתן המבשר על הלוז . וההתרגשות יוצאת לדרך. בחמש יוצאים מצומת המפה ומגיעי בזמן לטכס הבוקר קפה ראשון. הפעם בסימן טו בשבט דבר היום נושא איתן - את ברכתו של יעבץ משנת התר"ן -יעבץ ,המורה מזכרון יעקב – מעצב ומכונן את טו בשבט כחג בישראל. "צא לך השדה ביום בהיר, ופנה לך עורף אל העיר האפלה והכלואה במצרי רחובותיה ובמעקשי חוצותיה, ושים פעמך אל פרזות מקדש הבריאה רחב הידים, שוט בנאות שדה, בא אל סבכי יער, עלה הרים, רד בקעות ועמוד והתבונן אל מראה היקום הפרוש לעומק, הט אזן ושמע את התורה אשר תורך הארץ ואת השיחה אשר ילחש באזנך שיח השדה (...) אז תהיה בך יד זכר הנצח המבלה את כל העתים והמכיל את כל המקומות" ויוצאים לדרך חוצים כרמי שקדים בפריחה ומשם עולים בהר, לסימון הדרך ניצב אלון התבור בראשית ליבלובו אחרי שלכת. ומרבדי כלניות ואפילו זוג צבעונים לפתיחה.

התמונות של חומי היגעו כמו שעון

. הם בטוי אמיתי למראות חד פעמיים שיש  ולאצור  התמונות מספרות את הוד היום והברכה בדרך תזכיר הרבנית הגר את התבור במקורות - תביא את ירמיהו ותהילים ואני מוסיף " למרגלות הר תבורר התנהלה מלחמת גדעון במדיינים (שופטים ז)'. בשירה המקראית מקביל הר תבור להרי חרמון וכרמל : "כתבור בהרים וככרמל בים יבוא" ירמיה מ"ו 18 ; "תבור וחרמון בשמך ירננו" (תהילים פט 13). בימי בית שני שימש הר תבור כאחת הנקודות להדלקת המשואות המבשרות על ראש חודש ובימי הרומאים הוא בוצר על ידי יוסף בן מתיתיהו ונכבש בזמן המרד הגדול. מהתקופה הביזנטית ואילך הוקמו על ראש ההר כנסיות ומנזרים נוצריים. מאוחר יותר התיישבו למרגלותיו שבטי בדואים, ולא רחוק היו כפרים של מוגרבים שנטשו, וכפר צ'רקסי גדול, כפר קמא, ששגשג וגדל. ההתיישבות היהודית במקום, הייתה בהקמת כפר תבור, אחת מששת המושבות שהוקמו על-ידי פיק"א, בראשית המאה שעברה, ובשנות השלושים (1934), הוקם במקום בית-הספר החקלאי כדורי. # מירי מול הגלבוע המציץ תקרא את סיפור שאול העצוב. נחגוג באחו את החג במאכל והשיר "רקפות בין הסלעים", שיר חדש שנכתב על ידי הורוביץ בעקבות המלחמה. לכנסיה לא מכנסנו ואת התפילה לאווה מריה נדחה. לסיום קפה מסכם בחניה בסופרסל שרנו על בדרך לתבור הסוס והנערה. ולסיום הרשמי בחרה להשמיע מירי "את בארץ אהבתי השקד פורח" עם רוחמה וקולה לקח אותי למקום בו שמעתי וראיתי אותה לראשונה במילואים בעבסיה לרגלי הר דוב. בחנייה כך נאמר איתן הוציא מהתרמיל "שקדייה אחת / ס' יזהר יש לנו בחצר שקדייה. שום דבר מיוחד. לא קומה לא רוחב, ולא אומרת כלום. ופתאום, ממש פתאום, יום אחד, פתאום, נתמלאה זו כולה פריחה, וכולה היא לבנה, עשירה, וכל המקלות היבשים ההם הבקיעו פתאום פריחה מתוכם, פתאום והיא לבנה כולה, ריחנית, קוראת דבורים. ואפילו ביום מעונן כזה, באמת שום דבר לא הזדעזע מסביב, ולא שום סימן תימהון, כאילו באמת לא קרה כלום, אבל הנה פתאום, החצר, כל החצר, התמלאה פריחה, וכל מה שהיה שם שנראה היה שאי-אפשר עוד שתהיה בו אי-פעם הפתעה ושיהיה רק הולך לו ונמשך רק כמו שהוא תמיד בכזה סתם אחד, עמום, בלי סימן, ורק הולך ונמשך כמו שהוא, תמיד, ופתאום והנה זו פריחה, פריחה אדירה, עולה על גדותיה, מציפה את העולם ואת אותו השיח היבש עם אותם שלדי המקלות היבשים, והוא הופך כעת לכלה מהודרת, לבן עם ורוד, ועם ריח דבש, וכבר עם סיעות דבורים תוזזות, והכול כבר מלא סביב סביב רחש עסקני שואף להספיק. - האם זה אומר משהו? - האם זה סימן למשהו? - האם צריך להבין מזה משהו? – מי שרוצה. - אבל באמת אין כאן אלא פלא שאינו פלא, אין כאן אלא רק הכרח אחד שמתקיים, שבבת אחת נעשה וכבר ישנו, וכבר הנה הוא כאן פורח להפליא".